ערבות

ערבות 

• חבילת ערבות  

• "עַרְבֵי נָחַל" את הערבה אנו פוגשים בחג הסוכות פעמיים. במצוות נטילת ערבה כחלק מארבעת המינים בנוסף ישנה מצווה נוספת שמקורה בהלכה למשה מסיני, להביא בכל יום לבית המקדש ענפים ארוכים של ערבות (מורביות) ולזקוף אותם בצידי המזבח כשראשיהם כפופים על גבי המזבח. בעת הבאת הערבות היו הכוהנים תוקעים תקיעה תרועה ותקיעה ומקיפים את המזבח פעם אחת, בהושענא רבה הקיפו שבע פעמים. כהמשך לכך הנהיגו הנביאים שלא רק במקדש ייטלו ערבות אלא בכל מקום. לאחר חורבן המקדש נהגו ישראל ליטול ערבות ביום השביעי של חג הסוכות (הושענא רבה) זכר למקדש. כל כך חשוב מנהג הערבה שיש הסוברים שכשנקבע הלוח העברי ע"י בית הדין האחרון בארץ ישראל נקבע שלעולם לא יחול הושענא רבה בשבת כדי שלא יתבטל מנהג הערבות.

  הערבה אין בה טעם ואין בה ריח. היא מסמלת את התפילה ואת הציפייה לישועה ורחמים מהמקום העצמי הנמוך ביותר, מהמקום הכי נקי וטהור כשכבר לא נשאר לנו כלום. ולכן בהושענא רבה, שהוא אחד מהימים הנוראים ונקרא יום חיתום הדין וביום זה נידונים על המים, בזמן ההקפות ותפילת ההושענות אנחנו אוחזים ערבה ביד ומקיפים את הבמה. היות ואנחנו רוצים לומר להקב"ה אנחנו באים ומתפללים אלייך מהמקום הכי נמוך "אנא ה' הושיע נא" "אנא ה' הצליחה נא".